על גירוש ילדים, גזענות, אטימות, ולאומנות יהודית

עוד זמן לא רב, ב8 בספטמבר, הלאומנות והגזענות הישראלית הולכת להרים את ראשה המכוער שוב, כש400 ילדים ישראלים לכל דבר, שכל פשעם היה להיות ילדהם של עובדים זרים ומהגרים, יגורשו באכזריות מהארץ.
קשה לנו לדבר במצב כזה, מאחר ואף פעם לא היינו בסיטואציה, בה נולדנו וגדלנו במקום מסוים, והמקום הזה הוא כל מה שידענו והכרנו, ויום אחד תושבי המקום מחליטים שאנו לא "מקומיים" מספיק. קשה לנו לבטא את הזעם כלפי החלטה נוראית ופאשיסטית כזאת, את העצבים ותחושת חוסר האונים מול מערכת גזענית ואטומה, רקובה מהיסוד וממלמלת ססמאות על "אינטרס לאומי" ועל "מדינה יהודית" כשבפועל מדובר על אינטרסים של קבלנים ומעסיקים, על עם נרדף שהפך עם רודף, ואדישות צינית ואכזרית.
כל מי שחושב שהעובדים הזרים הם תיירים שבאו לגנוב לנו עבודות ולעשות כסף על חשבון המדינה, ואז להוליד ילדים כדי להשאר פה- הוא גזען, טיפש, וציני. את העובדים הזרים ייבאו לפה קבלנים ומעסיקים ככוח עבודה זול, ונטשו אותם לאחר ש"פג תוקפם" ונגמר זמן השהייה שלהם. "עובדים זרים לא חוקיים" זהו שקר גס ומזעזע. בין כה וכה, מדינה שמגרשת ילדים היא מדינה פאשיסטית ואכזרית, חסרת שמץ אנושי ופושעת, בעיקר כשמדובר בילדים זרים, וכאן מתווסף האלמנט הגזעני, טוהר הגזע במדינת היהודים 2010.

הגירוש לא יעבור, לא ניתן לו לעבור.
כל מי שפיסת הומניות בתוכו יעמוד עם הרוח האנושית, נגד מדינה שאיבדה כל כיוון, ובה ילדים הם איום דמוגרפי.